החגיגות הקטנות שבדרך

מי מאיתנו לא אוהב לחגוג? שירים את היד!  המ… אני לא רואה הרבה ידיים באוויר,  וזה באמת לא מפתיע:

חג הוא ענין שמח, יש בו משהו מיוחד, שונה מהרגיל. המילה חגיגה מעלה את המחשבה על הנאה, פינוק, יציאה משגרה, זמן נעים, שמחה, צחוק, בילוי, לשים את עצמי במקום הראשון. כשאדם חוגג הוא מאפשר לעצמו לציין באופן מודגש יותר אירוע זה או אחר, לתת לו יותר מקום, ולהעניק לו יותר משמעות, בעצם החגיגה שלו.

כל אחד והחגיגות שלו – יש מי שיציאה לבית קפה עם חבר או חברה טובים תשפיע עליו לטובה, יש מי שיבחר סרט, פאב מקומי, או יציאה לריקודים, יש מי שייצמד לספר טוב, ויש מי שייצא למסע קניות שעבורו יהיה פינוק. טיול בטבע, ארוחה טובה, בילוי רומנטי, ספורט אתגרי, נסיעה, מוזאון, ביקור אצל הדודה האהובה… אין סוף לרעיונות, ואתם מוזמנים להוסיף לרשימה.

מה אנחנו חוגגים? לרוב, לציין מועד מיוחד כמו יום הולדת, יום נישואין, על מנת להעניק לעצמנו, לפנק את עצמנו ביום המיוחד הזה שבו יש לנו את האפשרות לקבל תשומת לב מעבר לרגיל. אנחנו חוגגים גם כאשר השגנו הישג משמעותי כמו קידום בעבודה או קבלת תפקיד חדש, ובמילים אחרות – אנחנו חוגגים את התוצאה – ומתגמלים את עצמנו בסוג של פרס.

ומה לגבי חגיגת הדרך עצמה? מעטים האנשים שאני מכירה המאפשרים לעצמם או אולי המעלים על דעתם לחגוג גם את ההצלחות הקטנות שבדרך… למה בעצם אני מתכוונת, ואיך זה אמור לפעול?

כשאנחנו רוצים לעשות שינוי בחיים שלנו, שינוי מכל סוג שהוא, עלינו לעמול קשה ולהזיע ממש, מכיוון שמדובר ביציאה ממשבצת הנוחות שלנו. אדם המבקש שינוי בחייו לא יצליח לערוך שינוי אם הוא ממשיך לבצע את אותן הפעולות שביצע עד לאותו רגע נתון. בשפה של האימון האישי אנו מכנים זאת "להיות על המגרש", לעשות את הפעולות השונות ממה שהורגלנו, המצריכות מאיתנו כוחות נפש רבים ועצומים.

החגיגה של ההצלחות הקטנות שבדרך מאפשרת לנו כמו לטפוח לעצמנו על השכם ולהזכיר לעצמנו – "עשיתי זאת!!" ולתת לנו כוח וחשק לעשות את הצעד הבא. החגיגות הקטנות שבדרך הן תמריץ חיוני. הן תומכות בעקרון ההתמקדות ברגע הנוכחי, ב"כאן ועכשיו", ומאפשרות לנו להנות מהדרך ולסמן ולראות את ההתקדמות שלנו אל המטרה הנחשקת.

כאשר אנו עושים את דרכנו אל מימוש והשגת מטרה כלשהי, אנו צועדים צעד קטן כל פעם על מנת להתקדם עוד קצת אל כיוון המטרה הגדולה. הצעדים ה"קטנים" האלה מהווים לעתים את פריצת הדרך הכי גדולה בהתקדמות שלנו אל המטרה. כך למשל, מתאמנת שהגיעה לאימון למציאת בן זוג והציבה לעצמה לשוחח עם שישה גברים בתוך שבוע, וביצעה זאת, כאשר חששה מאד ליצור קשר והיתה סקפטית לגבי האפשרות למצוא את "האחד"; למרות שאף אחד מאותם שישה לא היה עדיין "האחד" שחיפשה, הצעד ה"קטן" בדרך אל המטרה בהחלט ראוי לו שיצויין! או למשל, מתאמן שהגיע לעבוד על האסרטיביות שלו על מנת להשיג קידום בעבודה, ונקלע לסיטואציה שחייבה אותו לקיים שיחה עם הממונה עליו ולהציב לו גבול מסוים, שיחה אשר חשש ממנה חשש גדול, והתכונן אליה במשך שבועות רבים, והנה יום אחד הצליח וקיים את השיחה; או מתאמנת שהגיעה לעבוד על שיפור הבטחון העצמי והבינה שעליה לשוחח עם ההורים שיחה לא פשוטה, ולספר להם כיצד היא מרגישה, שבה וחזרה שבוע אחר שבוע בטענה ש"לא מצאה את הרגע הנכון" לספר, והנה יום אחד תפסה אותם באומץ גדול לשיחה מלב אל לב בדרך שרצתה. כל אלה הן דוגמאות לצעדים "קטנים" ואני מקוה שתסכימו אותי שיש כאן מה לחגוג ושראוי להקדיש להם לפחות חגיגה קטנה אחת.

ומה איתך? איזה צעד קטן או הצלחה קטנה השגת בזמן האחרון? איך ציינת את ההישג? איך חגגת? ואיך היתה ההרגשה לציין את ההצלחה? ואם עוד לא חגגת – קדימה, עכשיו הזמן!

תהנו!

אודות איריס שני אשד

אשה, רעיה ואם. פסיכולוגית ומאמנת אישית וזוגית מוסמכת.
פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה